<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער רביעי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
עוד שם כתוב בענין תנור שטחו פניו בשומן וכו'. אמר הכותב איני יודע מי גורם לו שבושין אלו, שלפי הגמרא של פסחים בפרק כל שעה מוכח בהדיא דהיסק ממש בעיא, והיסק גמור יפה, כדקאמר עד שיוסק התנור, ועדיין היו מקשין שם היאך אפשר שיעלה לו הסק, (מ)דמקשינן עלה אלא הא דאמר רב קדרות בפסח ישברו, אמאי, ומשני האי היסקו מבפנים וזה היסקו מבחוץ, דאלמא היסק גמור יפה קאמר, וקנוח אפילו קנחו יפה יפה אינו מועיל. ובאמת נראה שאינו בקי בדברי הראשונים כלום, והיה לו לדעת כי יש בזה לראשונים שתי דעות, ולדברי כולם ההיא דאין שטין את התנור באליה ואם שט הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור, עד שיוסק ממש קאמר והיסק יפה קאמר, אלא שהכת אחת מביאה מכאן ראיה למה שאמר שמואל דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח, דדוקא עלו רותחין שאין הקערה פולטת על ידיהן אלא דבר מועט, ולא הוי כטעם ממש אלא כנותן טעם בר נותן טעם, אבל נתבשלו בקערה אסור לאכלן בכותח, דטעם גמור פולטת בדגים, והביאו ראיה מההיא דאין שטין דאסור עד שיוסק התנור; וכת אחרת אומרת דאפילו נתבשלו ממש, לפי שאין הדגים בולעין מן הממש אלא מן הטעם שקבלה הקערה, וההיא דתנור גזרה שמא לא יקנח יפה יפה, דניחא ליה בטיחת השומן, ועוד שטיחת השומן לחה ואין התנור מתקנח מן השומן יפה, וי"א לפי שסתם תנורים אית בהו קרטופני והשומן נדבק בין הבקעים ואי אפשר לקנחם יפה ולפיכך צריך הסק. והרמב"ן ז"ל פי' כן הטעם מפני שמא לא יקנחנו יפה, וז"ל ומה שאמרו לענין הפת עד שיוסק התנור, אינו אלא גזרה שמא לא יקנחנו יפה יפה, לפי שהוא רוצה בטישת האליה, כשם שגזרו על הפת אפילו לאכלה במלח. ואין השומן נבלע בו מיד ופניו של תנור לחין (דאליה) [באליה], ואם נתנו בו (אליה) הפת קבלה טעם מהממש, ולאחר שהוסק הרי לגמרי הוכשר. ע"כ. וכן פי' בספר התרומה. עוד תדע כי מ"ש דהתם לאו היסק גמור כדי הכשר כשנאסר אותו אסור גמור קאמרינן, שזה שבוש גמור הוא, דהא התם מקשינן עלה מקדרות בפסח ישברו, והוצרכו להעמיד הא דתנור דוקא בתנור של מתכת הא של חרס לא, וע"כ משום דהיסקו מבפנים, אלמא היסק דהתם היסק גמור הוא. והוא שכ"כ לא חש לקמחיה.
